והנה זה קרה, כאן, אצלי בבית, במלכיה.
61 שנים חיכו אנשי פלוגה א’ מגדוד 11 של חטיבת “עודד” שההיסטוריה של מלחמת העצמאות, הנכתבת עדיין מדי יום ביומו, לא תתעלם מקיומם, ותכיר בהם כמי שלחמו במלכיה בעוז רוח וניסו ככל יכולתם להדוף את האויב.
61 שנים הם חיכו שההיסטוריה, האוהבת את המנצחים, תבין שבסופו של קרב הם נאלצו לסגת, מפני שמול הפלוגה שלהם שמנתה כשמונים איש, מהם 9 חללים ופצועים רבים, עמד כוח אדיר של חטיבה לבנונית וסורית, שלא היה להם שום סיכוי מולם.
61 שנים הם מצפים לכך שיכירו בחללים שלהם ויקימו לזכרם אנדרטה במלכיה, כפי שקיימת אנדרטה כזו לזכר לוחמי הפלמ”ח שנפלו בקרב על מלכיה.
61 שנים הם מצפים לכך שיימצאו ששת הנעדרים מאותו קרב נואש בבית המכס שליד מלכיה, ואלו עדיין לא נמצאו, למרות שאנשי היחידה לאיתור נעדרים לא חדלה מלחפש.
61 שנים.
ההורים הזקנים והמיואשים, שנתקלו בממסד אטום (אוי לעיניים שרואות את מכתבי הייאוש שכתבו הורים לשלטונות הצבא האטומים, ואוי לעיניים שקוראות את תשובות הממסד אטום הלב). אותם הורים כבר הלכו לעולמם, אלא שלמזלם, הדור השני והשלישי אינו שוכח.
וכך נפגשתי לפני חמש שנים עם הנער יאיר דנה, בנם המאומץ של אסנת ז”ל ורוני דנה, וכתוצאה מהמפגש המרגש עם הנער בר המצווה, שעשה עבודת שורשים על דודו מנשה עמנואל קלוארי, שנהרג במלכיה, בקרב של פלוגה א’, החל נושא האנדרטה להתגלגל, עד לרגע שבו התקיים טקס חנוכת אתר הזיכרון בקיבוץ מלכיה.

בכניסה לקיבוץ מלכיה הוקם האתר, שבמרכזו נמצאת אלה עתיקת יומין על שמה קראו הלוחמים לגבעה “גבעת העץ”, וכיום היא נקראת גבעת-גנדי, ככינויו של מפקד המחלקה, רחבעם זאבי, שלחם עליה וסירב לסגת, עד אשר לא ניתן יותר להחזיק מעמד. כאן הוקמו שלוש אנדרטאות. האחת, החדשה, לזכר לוחמי פלוגה א’ מגדוד 11 של חטיבת “עודד”. השנייה, אנדרטה לזכר נופלי הגדוד הראשון של הפלמ”ח. אנדרטה זו, שהוקמה לראשונה על ידי לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ”ח כבר במאי 1949, חודשה ונוספו עליה שמות שני אנשי מח”ל: הרווי אברהם כהן ואדוארד אברהם לוגאץ’, שניהם מתנדבים שבאו מקנדה וסופחו מיד לגדוד הראשון של הפלמ”ח שעלה למלכיה. עד כה נחשבו השניים לנעדרים, ורק לאחרונה, לאחר שנים רבות של חקירות, החליטה המחלקה לאיתור נעדרים להוסיפם למצבת הנופלים במלכיה.
אנדרטה נוספת שתוקנה ושופצה שייכת לשלוש ההכשרות שהקימו את מלכיה: תל-יוסף, כינרת ונען-גבולות. 21 מחבריהם נפלו ברחבי הארץ בקרבות תש”ח.
בטקס מרגש שבו השתתפו עשרות רבות של לוחמים ובני משפחות הלוחמים והנופלים, שהגיעו מרחבי הארץ, נחנך האתר בסיפורי הלוחמים, במוזיקה של הצ’לן הצעיר מיסוד-המעלה נוי חמו, שירתה המרגשת של אביה רוזנברג ממלכיה, ונגינת הגיטרה והחלילית של איה סלע מיפתח.
היום, באתר הזיכרון החדש של מלכיה, על האבנים הניצבות בפתח האתר מסופר סיפור ארבעת הקרבות שהתרחשו כאן, עד אשר הוקם ב-24.3.1949 קיבוץ מלכיה.
26 שמות נחקקו באנדרטה של לוחמי הגדוד הראשון של הפלמ”ח, ומתחת השמות הכיתוב “‘מסביב יהום הסער’ / ובדמכם סימנתם את גבול הצפון של ישראל”.
21 שמות נחקקו באנדרטה של ההכשרות מייסדות מלכיה ומתחת השמות הכיתוב: “זכרנו אתכם ביום עלייתנו למלכיה כ”ג אדר תש”ט/ ימתקו לכם רגבי אדמתכם שקידשתם בדמכם”.
9 שמות נחקקו באנדרטה של פלוגה א’, גדוד 11 מחטיבת “עודד” ומתחת השמות הכיתוב: “שמותיכם בלבנו חקוקים / רוויים בדמכם כאן הסלעים”.

כפי שכבר אמרתי, לא רק באטימות נתקלנו. בזכות הרבה אנשים טובים שנמצאים בזמן הנכון במקום הנכון, אפשר היה לתקן את אשר עוות ולהשיב ללוחמים את כבודם שנרמס, אולי לא בזדון, אבל בוודאי בחוסר רגישות.
מתוך הרבים שעזרו, פיקחו, תקנו, בנו ותמכו נזכיר רק את פועלם של אשר הלפרן, איש אגף ההנצחה במשרד הביטחון, אשר עשה מעל ומעבר לנדרש ממנו, את יו”ר המועצה האזורית גליל עליון אהרון ולנסי ואת אורי אמיר מהנדס המועצה וצוותו שתמיד איתנו. תודה לבתיה קשת האדריכלית, לסאמר מסעוד המבצע ולאברהם אנסקי המפקח שהקשיבו בסבלנות לכל הערותי. תודה לשכנינו הנדיבים מברעם ומיפתח, ותודה מיוחדת מלב אוהב לחבריי במלכיה.