מי הקים את האנדרטה? איש מהנוכחים לא זכר את האנדרטה ולא שיער מי הקים אותה. החברים פנו לבני המשפחה, למחלקת ההנצחה, לתוכנית הרדיו של ירון אנוש ולעיתון “הקיבוץ”. השאלות נשאלו, אבל התעלומה נותרה בעינה.
מי שלא נח ולא שקט הריהו אברהם בן-יעקב, (שפרדק), חבר הכשרת “גבע”, לשעבר, היום תושב פרדס-חנה. שפרדק חזר ששים שנה לאחור, נבר בערימות המכתבים שכתב הביתה באותה תקופה ומצא מכתב מקיבוץ אבוקה, אליו עלו להתיישבות חברי הכשרת “גבע”. ב-4.2.1951 כותב שפרדק להוריו על הכישלונות החקלאיים של הקבוצה, על כך שהגדירו עצמם כשייכים ל”חבר הקבוצות” ובין השאר הוא כותב את שורת המחץ שפתרה את התעלומה: “בט”ו בשבט היינו במלכיה, ואנחנו מקווים שהשנה ייקלטו יותר שתילים מאשר בשנה שעברה (10 שתילים). הנחנו גם לוח שיש על האנדרטה”.

מקריאת הכתוב ברור לנו שחברים מהכשרת “גבע” הגיעו כבר בשנת 1950 לביקור במלכיה, שהוקמה במרץ 1949. באזור שבו נפל חברם שלמה קרייר נטעו עצים והקימו אנדרטה לזכרו. שנה לאחר מכן באו, ראו שהשתילים לא כל-כך נקלטו, שתלו עשרה שתילים נוספים ועל האנדרטה הניחו לוח שיש. מעבר לכך, יש לשער שחבריו של קרייר לא חדלו לבקר במקום נפילתו של קרייר ותוכיח על כך תמונה משנת 1957 של שניים מחבריו שהצטלמו ליד האנדרטה: דוד ברו (ברל) ואברהם בן-יעקב (שפרדק).
אז מה למדנו?
שהזיכרון אחרי ששים שנה הוא כבר לא מה שהיה, שאת הפיתרון לתעלומות כדאי להתחיל לחפש תמיד “מתחת לפנס”, ושאין כמו המכתבים של פעם שנכתבו בכתב יד, טרם עידן האימיילים והאס.אם.אסים, שאינם מותירים אחריהם עקבות.
אגב, עוד דבר נעלם כלא היה. את הקיבוץ שאליו הגיעו חברי הכשרת “גבע” – אבוקה, שליד נווה-איתן, כבר לא תמצאו לא על המפה ולא בשטח. אבוקה התפרק סופית כקיבוץ בשנת 1953. עוד החזיק זמן מה כחווה חקלאית ולאחר מכן חולקו אדמותיו בין יישובי העמק.